תקציר: מלחמת איראן-עיראק (1980-1988) הותירה את איראן עם גישה אסטרטגית חדשה, שנשענת פחות על צבא סדיר ויותר על לחימה בלתי קונבנציונלית ושימוש במיליציות מקומיות. אסטרטגיות ואמצעים שפיתחה אז מיושמים היום מול ישראל, במיוחד בראייתה את המלחמה כמלחמת התשה ארוכה שבסופה תקרוס ישראל כלכלית וחברתית, בהסתמכות על לחימה אסימטרית, בקידום תנועות פרוקסי (שליחים) ובחיזוק הלגיטימציה הלאומית והדתית לשימוש בכוח.
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.
* * *
בהחלט, מלחמת איראן-עיראק (1980-1988) היא עמוד תווך בהיסטוריה הצבאית של איראן והשפעתה המעמיקה על האסטרטגיות הצבאיות והמדיניות של הרפובליקה האסלאמית ניכרת עד היום, במיוחד במאבק מול ישראל בזירות שונות. המאמר ידון במקבילות הללו, ויאפשר סקירה על הקשר ההיסטורי והאידאולוגי בין המלחמות.
עם פרוץ מלחמת איראן-עיראק, נתקלה איראן באיום ישיר על עצם קיומה. היא נאלצה להסתגל במהירות ללחימה בלתי סדירה, לפתח אמצעי לחימה יצירתיים ולחזק את הזהות הלאומית והדתית כגורם מלכד עבור הצבא וחיל המשמרות המהפכה.
המלחמה הותירה את איראן עם גישה אסטרטגית חדשה, שנשענת פחות על צבא סדיר ויותר על לחימה בלתי קונבנציונלית ושימוש במיליציות מקומיות, גישה שנמצאת בבסיס מדיניותה מול ישראל. אסטרטגיות ואמצעים שפיתחה אז מיושמים היום מול ישראל, במיוחד בראייתה את המלחמה כמלחמת התשה ארוכה שבסופה תקרוס ישראל כלכלית וחברתית, בהסתמכות על לחימה אסימטרית, בקידום תנועות פרוקסי (שליחים) ובחיזוק הלגיטימציה הלאומית והדתית לשימוש בכוח.
קצת היסטוריה...
מלחמת איראן-עיראק החלה ב-22 בספטמבר 1980, כאשר עיראק פלשה לאיראן לאחר שורה של מתחים גוברים על רקע טריטוריאלי, דתי ופוליטי. סדאם חוסיין, נשיא עיראק, שאף לנצל את חוסר היציבות באיראן בעקבות המהפכה האסלאמית ב-1979 כדי להרחיב את השפעתו באזור ולבסס את מעמדו כמנהיג העולם הערבי. בנוסף, הייתה לו שאיפה לשלוט במפרץ הפרסי ולהשתלט על מחוז ח'וזיסטן העשיר בנפט שבדרום-מערב איראן.
הרקע למלחמה היה טריטוריאלי ואידאולוגי: המחלוקת בין המדינות החלה סביב נהר שאט אל-ערב, אזור גבול אסטרטגי בין עיראק לאיראן, המעניק גישה לים במפרץ הפרסי. עוד לפני פרוץ המלחמה, חתמו המדינות על הסכם אלג'יר ב-1975, שנועד לפתור את הסכסוך על הנהר, אך סדאם הפר את ההסכם לאחר המהפכה האסלאמית באיראן.
בנוסף, עלייתו של משטר שיעי באיראן עוררה חשש בקרב האליטה הסונית בעיראק, בייחוד בשל הקריאה של איראן להפיל את המשטרים ה"לא-אסלאמיים" בעולם הערבי. המתח האידיאולוגי התגבר כאשר איראן ניסתה לשלהב את השיעים בעיראק כנגד משטרו של סדאם.
מהלכים עיקריים של המלחמה
- פלישה עיראקית ראשונית (1980-1982):
- בספטמבר 1980 פתחה עיראק בהתקפה נרחבת. הכוחות העיראקיים פעלו על פני חזית רחבה לאורך הגבול, ותוך ימים אחדים התקדמו לאזור ח'וזיסטן והגיעו סמוך לערים מרכזיות כמו אהוואז.
- עיראק הפגינה בתחילה עליונות בלחימה הקונבנציונלית, אך הכוחות האיראניים עיכבו את ההתקדמות, וניסיונות הכיבוש של עיראק הפכו לסטטיים וגררו את המלחמה למערכה ממושכת.
- התקפת הנגד האיראנית (1982):
- עד 1982, איראן הצליחה להתארגן מחדש ולבנות כוחות, בעיקר באמצעות המיליציות של משמרות המהפכה, והחלה להוביל מתקפות נגד שהדפו את הכוחות העיראקיים מגבולותיה.
- באותה שנה השתלטו האיראנים מחדש על שטחם ודחקו את הכוחות העיראקיים חזרה אל הגבול, אך איראן לא הסתפקה בכך והחליטה להמשיך ולהילחם כדי להפיל את משטרו של סדאם חוסיין.
- המערכה על הערים: מתקפת "ערי הדמים" (1984-1988):
- ככל שהמלחמה התארכה, עברה החזית להילחם על הערים הגדולות של איראן ועיראק באמצעות תקיפות הדדיות של טילים ומל"טים. במקביל, התפתחה לוחמת חפירות שהזכירה את מלחמת העולם הראשונה.
- איראן התמקדה בהתקפות על ערי הגבול העיראקיות, תוך שימוש בגלים אנושיים של לוחמים צעירים, ולעיתים אף נערים, בהתקפות גדולות שנשענו על המורל הדתי ולא על עליונות טכנולוגית.
- לוחמת המכליות והשלב הימי:
- המלחמה הפכה לעימות בים במפרץ הפרסי, כאשר כל צד תקף מכליות נפט של יריבו כדי לפגוע בכלכלתו. התקפות אלו זכו לשם "מלחמת המכליות" והובילו למעורבות של מדינות נוספות, כולל ארצות הברית, במפרץ כדי להגן על הסחר.
- סיום המלחמה (1988):
- לאחר שמונה שנות לחימה, עם מיליוני אבדות ופגיעה קשה בכלכלה, הגיעו המדינות להסכמה על הפסקת אש בחסות האו"ם באוגוסט 1988. הפסקת האש הפכה להסכם רשמי רק בשנת 1990, כאשר סדאם חידש את ההסכמים מהעבר.
הגנה בעומק: מסורת ההתנגדות ואסטרטגיית החזיתות הרבות
במלחמת איראן-עיראק, ניצבה איראן בפני צבאות עיראק בגבולותיה המערביים, מה שחיזק את תפיסת "ההגנה בעומק". תפיסה זו, שאומצה לאורך שנות הלחימה, גרסה כי איראן חייבת להפעיל מנגנוני לחימה בעומק שטח האויב כדי להקטין את הסיכון לפלישה לשטחה. היום תפיסה זו משתקפת בניסיונות להקים חזיתות תומכות מול ישראל באמצעות תמיכה בחיזבאללה, מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק ויחידות פלסטיניות ברצועת עזה.
תנועות פרוקסי - השקעה בבני ברית אזוריים: בהעדר בריתות עם מעצמות גדולות בזמן מלחמת איראן-עיראק, נאלצה איראן להסתמך על כוחות מקומיים ולהקים מיליציות עממיות שיעיות, שהפכו עם הזמן לשלוחות אסטרטגיות. גישה זו שודרגה והפכה לכלי מרכזי במדיניות החוץ האיראנית גם כיום, בעיקר באמצעות חיזבאללה וגורמים נוספים בלבנון, בסוריה ובעיראק, המאפשרים לאיראן לייצר לחץ על ישראל באיום מתמשך.
אידאולוגיה דתית כגורם מסדר בלחימה: במהלך מלחמת איראן-עיראק, הסיבה הדתית הפכה לאחד הכוחות המלכדים והמעצבים את רוח הלחימה האיראנית. האידאולוגיה של ההתנגדות האסלאמית ממשיכה לשחק תפקיד חשוב ביחסי איראן-ישראל. המאבק מוצג כחובה דתית ולאומית גם בעיני הציבור וגם מול הקהילה הבינלאומית. הדגשת האידאולוגיה היא שמאפשרת לאיראן לגייס תמיכה מקומית ולגייס כוחות מדינות ערב, תוך שהיא מציגה את ישראל כגורם מאיים על הערכים הדתיים והמסורתיים של האזור.
תחכום טכנולוגי ולחימה בלתי קונבנציונלית: באמצעות הטמעה של טכנולוגיות מתקדמות כמו מל"טים, טילים מונחים ומערכות לוחמה אלקטרונית, מצאה איראן דרך להתמודד עם העליונות הצבאית של עיראק וכך גם עם זו של ישראל. השימוש במל"טים וטילים הוא מאפיין מרכזי גם היום, ואלה כלים שהפכו לנשק אסטרטגי בזירה הישראלית, במיוחד במתחים שהתעוררו בשנים האחרונות בסוריה ובלבנון.
השפעת המלחמה על יחסי השיעים-סונים
מלחמת איראן-עיראק השפיעה עמוקות על היחסים בין שיעים לסונים במזרח התיכון והחריפה מתחים דתיים, אתניים ופוליטיים שהיו קיימים כבר קודם לכן. עימות זה - שהיה לא רק מלחמה בין שתי מדינות אלא גם בין שני זרמים עיקריים באסלאם (שיעי וסוני) - סייע ביצירת פילוגים דתיים ובהעמקת חוסר האמון ההדדי, שהמשיכו להשפיע על האזור עד ימינו.
המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979 והמלחמה שבעקבותיה חיזקו את הזהות השיעית האזורית. המהפכה הובילה להקמת מדינה שיעית ראשונה במזרח התיכון, שהפכה למוקד השראה בעיני שיעים במדינות שכנות, בהן עיראק, לבנון וערב הסעודית. עיראק, בה הנהגת המפלגה הבעת'ית הסונית ניסתה לדכא כל ביטוי שיעי, נאלצה להתמודד עם ההתעוררות הזו. הממשל העיראקי ראה בשיעים איום פוליטי, לא רק בשל הדמוגרפיה אלא גם בגלל נאמנותם הפוטנציאלית לאיראן השיעית. המלחמה נתנה לסדאם חוסיין עילה להחריף את הדיכוי כלפי השיעים, ולטפח מדיניות שדחפה אותם לשוליים, תוך מעקב וחשדנות מתמשכים.
המלחמה הצמיחה בקרב השיעים תחושת הזדהות וחיבור חזקים יותר בינם לבין עצמם, שנמשכים עד היום. איראן ראתה בשיעים בעיראק, בלבנון ובמדינות אחרות גורמים טבעיים שיכולים להוות גרעין התנגדות נגד משטרים סונים עוינים, ולכן החלה בתמיכה במיליציות שיעיות. באותו עשור החלה איראן לתמוך בחיזבאללה בלבנון, ארגון שיעי שהפך לחזית ישירה מול ישראל, שהייתה נתפסת כאויב משותף.
המלחמה הפכה את המתיחות בין שיעים וסונים לסוג של תחרות על השפעה אזורית. בעוד שאיראן ניסתה להרחיב את השפעתה בקרב הקהילות השיעיות במדינות אחרות, מדינות המפרץ (בראשן ערב הסעודית) עמדו על המשמר בניסיון למנוע התפשטות ההשפעה האיראנית. המדינות הללו החלו לתמוך בתנועות סוניות כתגובה לעליית המיליציות השיעיות, וההשפעה הסעודית במדינות כמו עיראק, סוריה ולבנון התגברה.
המלחמה בין איראן לעיראק הייתה מהגורמים המובילים להקמת מה שמכונה "ציר ההתנגדות" – ברית אזורית המורכבת משיעים הנתמכים על ידי איראן. במסגרת ציר זה פועלות מיליציות שונות כמו חיזבאללה, אל-חשד א-שעבי בעיראק, תנועות שיעיות בסוריה ובתימן, אשר פועלות להרחיב את ההשפעה השיעית ולהיאבק בכוחות סונים וגורמים זרים, בהם ארצות הברית וישראל.
המתח שנוצר במלחמת איראן-עיראק הפך את הפילוג בין שיעים לסונים למלחמה גלויה שבה כל צד תומך במיליציות שנלחמות במדינות אחרות. כך, לדוגמה, מלחמת האזרחים בסוריה, שנמשכת כבר יותר מעשור, כוללת התנגשות בין כוחות סונים הנתמכים על ידי ערב הסעודית וקטאר לבין כוחות שיעים הנתמכים על ידי איראן.
סיכום: השפעה עמוקה ומתמשכת
מלחמת איראן-עיראק הייתה לאבן דרך בהתפרצות העימות בין שיעים לסונים במזרח התיכון, עימות שעד היום מעצב את המפה הפוליטית, הדתית והביטחונית של האזור. היא גם ניכרת מאוד בלחימה הנוכחית של איראן מול ישראל. האתגרים הצבאיים והאסטרטגיים שאיראן נתקלה בהם אז נראים שוב בזירה הנוכחית – תחכום של מערכות הלחימה, שימוש בתנועות פרוקסי כגורם אסטרטגי, והובלת חזית אידאולוגית מתמשכת. כל אלו מהווים נדבך נוסף באסטרטגיה האיראנית לחיזוק השפעתה באזור ובמאבק הבלתי פוסק שלה מול ישראל.
[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שיעה, שיעים, וסכסוך הדמים שלהם עם הסונים, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
- הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
- אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית.
- אוסף המאמרים אודות 'הרתעה'.
- מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על דוקטרינה - תפיסת הפעלה ארגונית, ייצור ידע, 24/9/19.
- פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2024), 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי, ייצור ידע, 12/9/24.
Pingback: פנחס יחזקאלי: האם איראן עדיין מעוניינת במלחמה הגדולה נגד ישראל? | ייצור ידע